מנורת המאור
מנין שחייב אדם להוכיח לרעהו, שנא' (ויקרא יט, יז) הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא. ומנין שתלמיד חייב להוכיח לרבו, כדגרסי' בספרי אין לי אלא הרב לתלמיד, התלמיד לרב מנין, ת"ל תוכיח. ואפי' הבן צריך להוכיח לאב, שכך מצינו ביהונתן שהוכיח לשאול מפני שהיה מבקש להרוג את דוד, שנא' (שמואל א כ, לב) למה יומת מה עשה. ועוד למדנו מיהונתן שאין המוכיח עוזב מלמוכח, אפי' יקללנו, עד שיכנו, שנא' (שמואל א כ, ל) ויחר אף שאול ביהונתן ויאמר לו בן נעות המרדות הלא ידעתי כי בוחר אתה לבן ישי לבשתך ולבושת ערות אמך. ולא עזב מלהוכיחו בשביל קללה זו, שנא' (שמואל א כ, לג) ויטל שאול את החנית עליו להכותו. וגרסינן במסכת ערכין בפרק יש בערכין עד היכן תוכחה, רב אמ' עד הכאה, ושמואל אמר עד קללה. לפי' חייב אדם להוכיח לחבירו, אולי יחזירנו למוטב, ואל יהיה חושש לעצמו, כלומר לא יחוש שמא יקללנו או יכנו. ממי אנו למדין, מירמיה הנביא ע"ה, שהיה מוכיח את ישראל והיו מבזין אותו ולא היה חושש לכבודו, שנא' (ישעיהו נ, ו) גוי נתתי למכים ולחיי למורטים פני לא הסתרתי מכלימות ורוק. וגרסי' במסכת שבת בפרק כל כתבי הקדש אמ' רב עמרם בריה דר' שמעון בר אבא, א"ר שמעון בר אבא, לא חרבה ירושלם אלא מפני שלא הוכיחו זה את זה, שנא' (איכה א, ו) היו שריה כאילים וגו', מה איל זה ראשו בצד של זה, כך היו ישראל שבאותו הדור, כבשו פניהם בקרקע ולא הוכיחו זה את זה.
מנורת המאור
גדולה גמילות חסדים, שכל העושה גמילות חסדים, עושין חסד עם זרעו אחריו. למדנו מיהונתן בן שאול, בשביל שעשה חסד עם דוד ולימד עליו זכות לפני שאול אביו, שנא' (שמואל א כ, לב) למה יומת מה עשה, גמל דוד עם מפיבושת בנו של יהונתן חסד אחרי מות אביו, שנא' (שמואל ב ט, י) ועבדת לו את האדמה, ויהי לבן אדוניך לחם ואכלו, ומפיבושת אוכל על שולחנו כאחד מבני המלך. ובעבור שסילק דוד החסד ממפיבושת, נסתלקה המלכות מרחבעם בן שלמה, ולא נשאר לו מלכות אלא על שבט יהודה לבדו. כדתניא למה תרבה עוד דבריך אמרתי אתה וציבא תחלקו השדה, בשעה שאמר דוד אתה וציבא תחלקו השדה, יצאתה בת קול ואמרה, רחבעם וירבעם יחלקו המלכות.
אור הצפון
אולם יהונתן בן שאול הגיע למדריגה שלא נמצא בו כל רגש של פגיעה מצד דוד כלפי אביו ושאל בתום לבבו: "למה יומת מה עשה" (שמואל א כ:לב). הוא הגיע לכך משום אהבתו הגדולה לדוד שהיתה למעלה מדרך הטבע. ואכן היה צורך בכוחות עליונים לבוא לידי מדריגה כזו, שלמרות שדוד עמד ליטול את כסא ממלכתו, לא זו בלבד שהשוה את דוד לעצמו אלא עוד הגדילו עליו ואמר לו: "אתה תמלוך על ישראל ואנכי אהיה לך למשנה". ומהי מלכות ישראל? הרי זו מלכות גם בארץ וגם בשמים, כמו שכתוב: "וישב שלמה על כסא ה׳" (דברי הימים א כט:כג). ושאול אביו הוא שזכה למלכות זו ונקרא משיח ה׳. ובכל זאת ויתר יהונתן על מלכות זו ומסרה לדוד מרצונו הטוב. אלא שיונתן הגיע למדריגת "ואהבת לרעך כמוך" בשיעור כזה שאהבתו לדוד היתה גדולה יותר מאהבת נשים, כפי שקונן עליו דוד: "נפלאה אהבתך לי מאהבת נשים" (שמואל ב א:כו). ורק הודות לכך אצר כוחות כאלה שהתגבר על כל רגשותיו והתעלה למדת עובר על פשע בכל שיא מדריגתה.